בעבר, מקומות התעסוקה היו נמדדים על פי סוג העבודה, רמת הקושי שלה, משכורת ובעיקר בטחון תעסוקתי לטווח ארוך. אם תתייעצו עם ההורים/ הסבים שלכם היכן כדאי לעבוד, הם ישר יענו משרדים ממשלתיים, תאגידים גדולים – שהעבודה בהם לאו דווקא מעניינת / ריווחית אבל הבטחון התעסוקתי והתנאים הברורים הם שיצרו את התשובה החד משמעית לדור שחיפש בטחון וודאות כלכלית. כיום המצב שונה מאוד, עם התקדמות הדורות נכנסו פרמטרים נוספים שטורפים את הקלפים ומשנים את סדרי העדיפויות ואף נותנים במה לנושאים שבעבר כלל לא עניינו את העובדים. כיום ישנה פריווילגיה לאנשים לבחור את מקום העבודה שלהם ולנהל משא ומתן על תנאים והטבות ושלא

החל מה7.10.23 החיים של כל אזרחי ישראל קיבלו תפנית בלתי רצויה, האסון הכבד שפקד את מדינתנו הקטנה טלטל את החיים של כולנו ללא יוצא מן הכלל, גם אנשים שלא נפגעו/ מכירים משהו שנפגע או גוייסו בצו 8 יחד עם מאות אלפי משרתי המילואים, מרגישים חלק בלתי נפרד מהאסון הלאומי וחשים איך שגרת חייהם והתכנונים הגדולים שהיו "לאחרי החגים" נדחקו לטובת הישרדות קיומית יומיומית. כבעלי עסקים ומנהלי עובדים, כבר לאחר שבוע של מלחמה הבנו כי המערכה הפעם שונה ממה שהכרנו וכי נאלץ להיכנס "לשגרת מלחמה". אין ספק שהראשונים לזהות את המשבר המתקרב היו בעלי העסקים שהפגיעה בחזרה לשגרה לאחר החגים, תפוקת העבודה